תקציר: התופעה הזו - שבה מנהיגי הפלסטינים אומרים למערב דבר אחד בעברית ובאנגלית, ודבר שונה לחלוטין בערבית - נגזרה מהמושג: 'תַּקִייַה': יכולתו של מוסלמי לשטות ב'כופרים' באמצעות העמדת פנים. בתחילה, השתמשו בה השיעים כהגנה בפני הסונים. התגברות המאבק המוסלמי, במערב בכלל ובישראל בפרט, נתן לה נופך חדש ומבטיח כחלק מ'רעיון ההתנגדות' (המוּקאוומה).

[לאוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול המערבית, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין ממפלגת רע"מ חוללה בתחילת נובמבר סערה, כשאמרה שבטבח ה- 7 באוקטובר "לא שחטו תינוקות ולא אנסו נשים". 

בתגובה, יו"ר מפלגתה מנסור עבאס היה נחרץ מאוד: הוא דרש ממנה להתפטר, ואף הוסיף כי לא יקבל את התנצלותה וימשיך לדרוש את התפטרותה. מרשים לכל הדעות!

אלא שבשפה הערבית הוא נשמע אחרת לגמרי. הוא תרץ את שאמר בכמות ההודעות והאיומים שהגיעו אליה, ועל החשש שאם לא תתפטר "כל הייצוג הפוליטי שלנו והזכויות האזרחיות יירדו לטמיון" (ראו הכתבה למטה).

בדומה כתב עמית סגל: "מאז החלה המלחמה, נמנעים חברי הכנסת של חד"ש כמעט לחלוטין מראיונות בתקשורת העברית. עת לדבר ועת לשתוק, מסבירים שם חברי הכנסת בעברית המצוינת שלהם. יו"ר המפלגה, איימן עודה, התראיין בינתיים לערוץ אל מיאדין של חיזבאללה. מדוע מסרבים ראשי חד"ש להתראיין? מותר להעריך שהסיבה היא חשש ממתן תשובה לשתי שאלות פשוטות מאוד: אחת, האם חמאס הוא ארגון טרור? שנייה: האם חיזבאללה הוא ארגון טרור...

בעודם קוראים לאחריות, מזכ"ל המפלגה אמג'ד שביטה שיתף סרטון בערבית שחוגג שחרור של מחבלת שניסתה לרצוח יהודי. אחר כך סימן לייק לפוסט שהילל את מחבלי הנוח'בה. "לכל טיפת דם, לכל גוף מאובק, לכל פצוע, לאבירינו השולפים את נשקם, אלה שמטפסים על הטנקים של האויב ושעומדים בראש מיטב בניה של האומה הזאת" [לפוסט של עמית סגל באקס (טוויטר), לחצו כאן].

התופעה הזו - שבה מנהיגי הפלסטינים אומרים למערב דבר אחד בעברית ובאנגלית, ודבר שונה לחלוטין בערבית - נגזרה מהמושג: 'תַּקִייַה'

תַּקִייַה או תאקיה או 'תקייתון' (تقیة היא מושג באסלאם, שמשמעותו "זהירות", "חשש", "חמיקה", "התחסדות" או "הסתתרות". היא נוצרה בקרב המאמינים השיעים, שנרדפו ע"י הסונים ונאלצו פעמים רבות להסתיר כלפי חוץ את אמונתם הדתית ולהתחזות לסונים. מאז היא מאפשרת למאמינים - בעיתות מצוקה וסכנת חיים - להסתיר את אמונתם, או לא למלא את מצוות הדת בשעת מצוקה או דחק, ולשוב ולהציג את אמונתם משחלפה הסכנה (ויקיפדיה: תקייה). 

הכלי הזה מתבסס, בעיקר, על שלושה פסוקים בקוראן (ויקיפדיה: תקייה):

• "אתם המאמינים! אל תבקשו עזר מהבוגדים, אם יש מאמינים בכם; כל עושה זאת, אין ישועתה לו באלוהים; רק אם תיראו מהם" (סורה 3 (סורת אאל עמראן), פסוק 28).
• "נסיבות חמורות עלולות לחייב מוסלמים לפייס כופרים כאמצעי זהירות, גם אם מצטיירים כמחללי האסלאם" (סורה 16 (סורת א-נחל), פסוק 106).
• "אללה לא יבדוק את שבועותיך חסרות-ההיגיון, אלא את כוונות לבך" (סורה 2 (סורת אל-בקרה), פסוק 225).

מאז פסקו רדיפות השיעים. המהפכה האסלאמית באיראן - מתוך הכרה בעוצמתה הגוברת - קראה ב-1979 לסיום התַּקִייַה של השיעים. אבל התגברות המאבק המוסלמי במערב בכלל ובישראל בפרט נתן לה נופך חדש ומבטיח כחלק מ'רעיון ההתנגדות' (המוּקאוומה).

ה'תקייה' כחלק מהמואוואמה (ה'התנגדות')

המושג "אל מוּקאוומה" (مقاومة) - המתורגם בעברית בטעות ל'התנגדות' - הוא שורש התודעה שמכוננת את היגיון המאבק של המאמינים, בני דת האסלאם, והוא משלב בתוכו שישה מרכיבים: (1) הניסיון המתמיד ליצירת התהוות חדשה, בדרך להשגת המטרה האסטרטגית; (2) המוכנות למאבק אינסופי עד להשגת המטרה; (3) במאבק הזה, כל האמצעים כשרים; (4) חובת ההשתדלות המתמדת, למען קידום חזון דתי נצחי; (5) גמישות ואורך רוח, בהתמודדות עם קשיים; ו- (6) הנכונות לסבול הרבה במעלה הדרך [להרחבת רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה, לחצו כאן].

ה'תקייה' היא חלק מהגמישות וההתמודדות עם הכשלים. במסגרתה אימץ העולם המוסלמי סוג של הונאה כלפי המערב: דבר אחד באנגלית ובעברית, ושונה לחלוטין בערבית.

היטיב לתאר זאת צבי יחזקאלי במה שהוא מכנה: "משל התולעת" (ראו בסרטון למטה): "האסלאם בא להחזיר אתכם למקום ה'נכון', הכיבוש הוא שקט, קרדאווי אומר: "נכבוש את אירופה בכיבוש שקט". ב'דעווא' (הטפה) ו'פיכר' (חשיבה). להם (לאירופים) יש טכנולוגיה, אבל מוסרית הם נפולים. לנו יש את האסלאם. ניקח את זה ביחד. האירופי לא מבין: 'רגע, אתה באת עכשיו מסוריה. אתה מבקש מקלט. אני ישבתי במעון פליטים ואני ראיתי איך פליט מתייחס לגרמני, כפראייר. אתה עוזר לי להשתלט עליך. אתה בא לתקן את עצמך. אני ישבתי עם שני פליטים סורים. ליוויתי אותם מאז שהם הגיעו מקוסובו. נכנסו, אמרו תקשיב: 'יש שתי דרכים להפיל את העץ: או בגרזן או בתולעת. גרזן לא הלך (דאעש). התולעת תפיל את העץ. מספיק ברור?"

הסכמי השלום כ'הסכם חודיבייה'

גם אנוואר סאדאת וגם המלך חוסיין הציגו כלפי חוץ. את הסכמי השלום כלפי ישראל והמערב כהסכמים 'מערביים' לכל דבר, אבל כלפ פנים, שניהם הצטיידו בפסקי הלכה לפיהם, הסכמים אלה מוכרים בעולם הערבי כ'הסכם חודיבייה' (הסכם שלום כתחבולה על פי המופת שהעמיד הנביא מוחמד, בסכסוך שלו עם בני קורייש: הוא חתם עימם, בערמה, על הסכם שביתת אש, ובהזדמנות הראשונה, טבח בהם). במצרים ניתן פסק ההלכה מהמוסד הדתי האסלאמי העליון במצרים, אל-אזהר שפסק בעבר בפסק הלכה (פתווה) קודם, כי יש להשמיד ולהחריב את ישראל עד סוף כל הדורות או עד שהיא תיכלה (ויקיפדיה: תקייה) [להרחבת המושג: 'הסכם חודיבייה', לחצו כאן].

הסכמי אוסלו גם הם היו בנויים על המודל של 'הסכם חודיבייה'. פייסל חוסייני, מחזיק תיק ירושלים ברש"פ, התראיין בשבועון המצרי הנאצריסטי, אל-ערבי:

"... הצבא היווני, כאשר פשו בו חילוקי דעות ומחלות, לא הצליח לפרוץ לטרויה. הגייסות האלו החלו לסגת בזה אחר זה עד שמול חומות טרויה, נותר צבא המלך היווני לבדו וגם הוא סבל ממחלות וממחלוקות וכשל בפריצה לטרויה. אלא שאז, טפסו אנשי טרויה על חומות עירם ולא מצאו מולם כל זכר לצבא היוונים, פרט לסוס עץ ענק. הם שמחו והתהוללו בחושבם שהגייסות היווניים הובסו ונסוגו והותירו מאחוריהם שלל תמים עשוי עץ. הם פתחו את החומות והכניסו אותו לעירם. אחר כך קרה מה שקרה.

לו ארה"ב וישראל לא היו סבורות, בימים בהם נחתם הסכם אוסלו, שכל שנותר מן התנועה הלאומית הפלסטינית והתנועה הלאומית הערבית הוא סוס העץ המכונה יאסר ערפאת או אש"ף, הם לא היו פותחים בפניו את שעריהם המבוצרים ולא היו מכניסים אותו לתוככי חומותיהם... השבח לאללה, כולנו כעת ירדנו מן הסוס (הכוונה ליציאה למרד המזוין בתחילת המילניום, פ"י) ... (ו)המטרה האסטרטגית: מדינה מן הים עד לנהר...". (ממר"י, 2001).

למרות כל אלה, לא מלמדים בישראל ערבית מדוברת מגיל הגן!

ההיגיון הבסיסי של מדינה - שהבינה את סוגיית ה'תקייה' לפני יותר מ- 20 שנים, ושמוקפת בעולם ערבי ושעשרים אחוז מתוכה הם ערבים - הוא ללמוד ערבית מדוברת מגיל הגן, לדעת לקרוא ולכתוב - בראש ובראשונה, ערבית מדוברת - ולהבין את התרבות המניעה את שכנינו. זאת כדי שלא יעבדו עלינו (בעובדה, הרבה מהאישים הערביים - בהם חלקנו מדבר 'טובות' - היו נתפסים אחרת אם המשבחים היו קוראים כותבים ומדברים ערבית!).

אז למה לא? כי כמו תמיד בעולם מורכב, מישהו מרוויח מזה. אבל זה כבר נושא למאמר נפרד...

נספח: הישראלים כבר אינם הפריירים של המזרח התיכון

היה מעודד לראות כיצד הישראלים אינם 'קונים' את דברי המתיקה של ג'ולני של שלום ושגרירות בירושלים, ומסבירים שמדובר ב'תקיה': יכולתו של מוסלמי לשטות ב'כופרים' באמצעות העמדת פנים. הפסקנו להיות הפריירים של המזרח התיכון?

[לאוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול המערבית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל'.
• הפוסט של עמית סגל באקס (טוויטר).
• אוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול המערבית.
• הרחבת המושג: 'הסכם חודיבייה'.
• הרחבת רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• ויקיפדיה: תקייה.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על פרדיגמת חשיבה מזרחית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), הסכם חודיבייה – הסכמי שלום כתחבולה, ייצור ידע, 19/7/14.
• גרשון הכהן (2017), רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה, ייצור ידע, 10/11/17.
• ממר"י (2001), פייצל חוסיני בראיון אחרון: הסכם אוסלו היה "סוס טרויאני"; מטרתנו האסטרטגית: שחרור פלסטין מהים עד לנהר, 30/6/01.